שוש - משתתפת

מה התהליך בקבוצה איפשר במסע האבל שלי?
כשהצטרפתי לקבוצה חיפשתי סביבה חברתית שהאבל הפרטי שלי יהיה איזשהו מכנה משותף עם כולם ולכן יאפשר סביבה נוחה ובטוחה להעלות תחושות ורגשות שלא היה לי מקום אחר להעלותם, מלבד עם ביתי הצעירה, אבל גם מולה, האבל שלנו היה מתוך פוזיציות אובדן שונות, שלי כרעיה ושלה כבת.
בקבוצה נחשפתי לכך שעם כל המכנה המשותף של האבל, כל אחד מאיתנו היה לו מסע אחר ושונה בעיבוד האבל, חלק מכך נגזר מאישיות ואופי וחלק נגזר מנסיבות האובדן.
אני נוכחתי לדעת שהאובדן שלי נמשך הרבה שנים נוכח מחלתו הארוכה והקשה של חזקי, כשבמהלך השנים הללו נפרדתי בעל כורחי מכל מיני פעילויות והנאות אישיות וזוגיות שנמנעו ממני ומאיתנו מפאת המחלה ועקב כך פיתחתי לעצמי סוג של השלמה והתכוננות לא מודעת לאובדן הסופי.
אני חושבת שההשתתפות בקבוצה עזרה לי בתהליך ההשלמה שלי עם האובדן ובתהליך הפרידה מחזקי.
נוכחתי לדעת שגעגוע תמיד יהיה ויישאר, ויהיו לא מעט פעמים של התרפקות על הזכרון, אך הוא לא יהיה מלווה בהכרח בכאב, אלא יהיה מלווה בהשלמה.
אם הייתי ממליצה לאלמנים.ות על הקבוצה- מה הייתי אומר.ת?
שמדובר בקבוצה הטרוגנית שמורכבת מאנשים טובים ואינטיליגנטיים, שהקבוצה מייצרת מרחב חברתי מחבק ותומך בהנחייתן הרגישה של המנחות.