להגביר את האור

"לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר האור". (א.ד. גורדון)

כמה קשה לפעמים למצוא אור.

יש חושך שהוא כל כך סמיך שלפעמים נדמה שלא ניתן לחצות דרכו למקום אחר, מואר.

החושך של השכול.

מה עושים? איך מגבירים שם את האור?

זה קצת כמו להדליק גפרור בחושך מוחלט ופתאום לראות את החדר.

חוויית השכול יכולה להיות אירוע חוצה חיים. החיים שהיו לפני שחרבו, והחיים שאחרי.

וכאילו לא נותרה אבן על אבן מהעולם הישן, וצריך ללמוד הכל מחדש, כמעט ללמוד ללכת מחדש.

לפעמים מה שמדליק את הגפרור בחושך היא מחשבה אחת. מחשבה שמחברת לחיים.

אני רוצה לספר לכם על אחת כזאת. אחת שממש הצילה את חיי בחושך גדול.

המחשבה על תינוק. כן, כזה שכרגע עומד להיוולד. שאלתי את עצמי: "נניח שהיינו מראיינים תינוק ברגע היוולדו, מה הוא היה מספר?"

כנראה שהוא היה מספר בכאב שחרב עליו עולמו. שכל מה שידע והכיר נעלם לעולמים, ומה שקיים זר ומנוכר. אנחנו יודעים שהוא קיבל את המתנה הנפלאה ביותר – החיים, אבל הוא לא יודע זאת.

ואז אמרתי לעצמי: "אז ככה נראה בעצם הרגע הראשון של החיים!! אבדן!"

וגם ככה זה "כשהחיים הראשונים" נגמרים בעקבות חווית אבדן קשה ומתחילים באותו רגע "חיים שניים". חיים שבהם צריך לגלות צעד אחר צעד מי אנחנו בתוכם? מה הם שווים? לאן ואיך הולכים מכאן?

ממש כמו תינוק שנולד.

ליוויתי עשרות אלמנים ואלמנות בתהליכי התאוששות מאבל לאורך השנים. תמיד הגיעה המחשבה שהדליקה את הגפרור שהתחיל להאיר את החדר.

מה בחיים אתם עושים\חושבים שמגביר אצלכם את האור?